מסע במדבר


נסענו למדבר, יצאנו למסע פנימי
כל אחת לעצמה.
מתחיל בניתוק מהשיגרה והמשפחה
הורדנו את הקצב, מיתנו גירויים
המדבר מרחב צחיח מלא עוצמה מאופקת
רקע מושלם למטרה.
השמיים היו פקוחים פרושים מעל
אין ספור כוכבים
לילות נעימים.
בימים החום ניסה לחדור אלינו דרך הנקבוביות
והזבובים העמידו אותנו בניסיון.

התחלנו לשחרר את הבחוץ מבפנים
לעשות מקום לרגע
לראות מה יעלה בו, במה ניפגש.

בשתיקה
הנוף המדברי מחלחל פנימה, צובע בגוונים בהירים
החלל הפנימי מתרווח והרעש באוזניים שוכח
יותר ויותר היינו.

עם ההתרוקנות הפנימית הרגע מתמלא
מתעגלות פינות וקצוות. צריך הרבה פחות
בעצם כמעט כלום
הסתפקות והצטמצמות מרחיבות בפנים.

נוכחות
שתיקה במדבר
התנועות זורמות לאט יותר
המלבושים יורדים והמסכות מתקלפות
במרחב שקט ותומך מתערטלות הפנים.
תוכן מקבל ופושט צורה

יופי ועוצמה
התבטאו בפשטות מחמיאה
על רקע המדבר

בעניין גדרות

לאורך הגבול הדרומי מערבי של המדינה
נמתחת גדר
כמו חבטה בבטן הרכה של הנוף
קרע אלים באמצע המדבר
צלקת

גדר קורעת את המדבר
מראה נוקב בלב

או שלא

בכפר מרוחק בהרי ההימליה היתה תכונה והתרחשות גדולה
המתבודד ממעלה ההר מתעתד לרדת ולחלק עם המעוניינים
את פירות חקירתו רבת השנים.
מהי מהות החיים. עיקר העיקרים.
התכנסו ובאו כולם במקום המיועד וחיכו מרוגשים.
החכם, ללא גינונים מיותרים ובלי הסברים אמר:
תפוזים
עוד לפני שהנהמה הכבושה, בקהל המאוכזבים, נהפכה לשאגה
הוא הוסיף ואמר:
או שלא.

תמיד יש עוד
רובד, זווית, אפשרות.
והכל כל הזמן משתנה.

תנוחה – מבנה

המבנים חד פעמיים אישיים
ביטוי של הרגע

תחושות, הבנות, שאלות
איפה לחזק והיכן להרפות

הגוף והתודעה בתנועת הנשימה
בונים מבנה להווה

מבנה מחזיק את עצמו בזרימה פנימית
מאוזנת
עוצרים בהם את הזמן
מגלים אוצרות מפנימים מסרים

סליחה

על העמדות הפנים
על החולשה והקטנות
מילה שלא במקומה
רצון שלא הושלם
על ראיה חלקית
אוזניים ערלות
על האחיזה
על הגסות והעיוורון
על הנפרדות האלימה
סגירות הלב
גסות המחשבה
על כל הסבל המיותר
על רגעים מבוזבזים
על זה שלא הלכנו עד הסוף
על היהירות
על חוסר בינה

מבקשת סליחה

טבילה במים זכים

סליחה על האי-דיוקים. על הביקורת.
על הכעסים והחולשות . על הזיופים והפחדים
על הגסות
סליחהסליחהסליחה
אט אט הם משחררים אותי ואני משחררת אותם
סליחה, סליחה
מרגישה אותי מתרככת. מתרחבת
נעשה בי מקום לנשימה. מרחב הדהוד לפעימה
סליחה
כמה קשה לנו לפעמים
סליחה
למעשה זו כזו הקלה

בין מה שאני מבינה ואיך שאני פועלת
בין מה שאני מרגישה ומה שאני אומרת
בין מה שאני אומרת לבין מה שאני חושבת
יש מקום לסליחה

סליחה מעלה את התדר

תודה

תודה על מה שיש.
בלהסתכל על היש ולא על החסר
מתחילים לקבל את הדברים
כמו שהם. וממשיך בלזכור
שיש משהו גדול ממני
שאיני יודעת איך לקרוא לו.
משהו גדול ממני
שמקיים ומארגן את הדברים
כמו שהם. בקצב שלהם
נשימה, צמיחה, פריחה, קמילה.
לא יודעת במילים,
כשאני עוצרת, אני מרגישה
כשאני מרגישה אני אוהבת.

וכשאני אוהבת
אני מרגישה משהו גדול ממני
שמרשה לי להרפות.
נשימה באה והולכת, הלב פועם
מתכווץ ומתרחב.
השמש באה והולכת, העולם מסתובב
למעלה ולמטה
הטבע אינו נשען על דעה אישית.
תודה על מה שיש