תנוחות-מבנים 3

אם הגוף לא שקט, הנפש לא שקטה.
אם הגוף לא מרפה, התודעה לא מרפה.
מתרגלים את מכלול הגופים שאנחנו

DSC_5706 (1)

לא המאמצים שלי לעשות ולהבין,
חשוב מה קורה.

אני עוצרת ומקשיבה לשינויים

DSC_2397

גוף משוחרר בתוך מבנה יציב ונוח
המרחב הוא זרימה.
תודעה רחבה, חווה ומכילה את תהליך ההשתנות
של הרגע הזה, עם כל מה שבו.

עם הנשימה הריכוז מתעצם

DSC_2289

אמיתות והבנות מתחבאות בתנוחה
שהיא תהליך חיבור וגילוי.
התנוחה היא מרחב של השתנות.
הזמן נעצר ונפתח
גם אני.

DSC_5419

התנוחה היא מבנה שאני בונה לעצמי
ברגע הזה.
להיות בו

DSC_5408

קצת על הלימוד והמורה

P1030009

הלימוד אינו לאישיות אלא אל המהות הפנימית.
הלימוד אינו ידע נרכש אלא חוויה.
אינו עוסק בכמות אלא באיכות.
הלימוד והיעד הוא הצללת המבט, הרחבת התודעה.

מורה שהגיע לאני האמיתי שלו
יכול להוביל תלמיד לאני האמיתי שלו.
המורה הוא ביטוי אישי של מבט רחב ולא אישי
של מקום יציב ומאוזן מול הההתנגדות והפחד.
הוא דוגמא לחייל ממושמע במלחמת השחרור מההזדהות,
לניצחון ההתפנקות העצמית.
הגיע למקום שלם עם עצמו והוא מכוון לטובת הזולת.

חשיבות המורה במה שהוא נותן לתלמיד
זו אהבה שאינה תלויה בדבר.

המורה עוזר לתלמיד לבסס את האמונה שלו בעצמו.
האמונה המבוססת על אימונים.
עוזר לו להגיע אל עצמו, אל האני האמיתי
מכוון אותו לא לפחד מהאמת של החיים.
מעורר ומעודד אותו לגלות את צפונותיו
ולפתח יכולותיו.
הקשר ביניהם אינטימי, ללא מגע.
חייהם מתערבבים יחד וצומחים בחלל ובזמן.
המורה מלמד בעצם נוכחותו, לומד מי שיודע ללמוד.

כל אחד זקוק לעידוד
כל אחד זקוק לתמיכה
כל אחד זקוק לתזכורת

במציאות ובתודעה, יוצרים שדה מוגן.
באווירה של גדילה והתפתחות, מרחב התכנסות,
מקום ללמוד את האומץ ואת הכנות
ולעזוב את הפחד.

שפה ישירה, כנה ופשוטה. מקום של זרימה ותמיכה
התלמיד מרגיש מוגן ומעודד
לטעות, ללמוד, לתרגל, להעיז, לעזוב..

תלמיד שהצליח לבחור, מכבד ללא סייג. מתוך הבנה
המורה לא בא לנצל או לקחת, אלא רק לתת.
על התלמיד להשתדל לא להוריד את המורה לדרגה שלו
אלא לעלות לרמה של המורה.
התלמיד לא מכביד עליו עם ספקותיו, חולשותיו וציפיותיו.
לא תובע ולא נפגע, עליו לעזוב את האגו כדי ללמוד.

אהבה
שאינה תלויה בדבר.
מורה מלמד בעצם נוכחותו. תלמיד לומד ללמוד.

אימון

התרגול האמיתי על המזרון ומחוצה לו
הוא כנות.
התרגול נעשה דרך התמודדות עם
התנגדויות, סבך רצונות והעדפות.
התמודדות. לא מלחמה ולא התעלמות.

אנחנו מתרגלים את הכנות שלנו.

הלימוד האמיתי על המזרון ומחוצה לו
הוא לתת את כל כולי.
התרגול נעשה דרך התמודדות עם
חלקיות בהתנהלות, ביקורתיות ודעתנות.
התמודדות
לא מלחמה ולא התעלמות.

אנחנו מתרגלים את האחדות
בכנות.
לנוכח ה יש
כל כולי- שווה תרגול

באנו מאהבה

ונפלנו
ועכשיו כולנו מחפשים אהבה
אנחנו חסרים נורא

תחושת מחסור יוצרת חור בפנים
החור אוכל את האנרגיה שלנו
נעשים רעבים עוד יותר
חסרים אהבה שתנכיח ותמלא אותנו
אישור ותמיכה . שתצדיק את קיומנו. תתן מובן ומשמעות.

ילד שמבקש אהבה ומקבל ממתק
הוא בא שוב. לקבל אהבה ושוב הוא מקבל ממתק
אחר כך הוא מבקש ממתק ועוד ממתק ועוד
לא מבין את החור בבטן ומדוע אינו מסופק.

כולנו רוצים להראות ולהישמע
אהבה היא הקשבה אמיתית

אנחנו מאבדים את הקול היחודי
כשמנסים למצוא חן.

נוצר בנו סדק,חסר.
החוסר מייצר תסכול
התסכול רדיפה
הרדיפה גורמת לאחיזה
אחיזה מולידה פחד
פחד הוא ההפך
מאהבה

באנו מאהבה. לאן הלכנו?

תנוחות – מבנים 2

תנוחות מבטאות אותי
את הבנתי ואת יכולתי.
דרכן אני מבינה את מקומי
שומעת את פרשנותי.
התנוחות נותנות ביטוי
לחיבור וכוונה.

חיפוש אחרי תנוחה מושלמת הוא חסר ערך
"מושלם" זה לא חי.
לומדת לשחרר את החיפוש החיצוני.
שלמות של הרגע הזה כמו שהוא
להבין, להכיל ולבטא.
עכשיו

על הגוף והתודעה
להיות מקום
חזק, מדויק ונעים.
בעת ובעונה אחת.

הרושם הרגשי-שכלי של התנוחה
נשאר בזיכרון התודעה
של הגוף-נפש.

התנוחה היא חיבור אל מעבר לנראה.

ככל שאני נעשית יותר רכה
התנוחה יותר אינטליגנטית.

P1010349

מארג אחד

גבר-אישה. חד מיניים ודו מיניים
לבנים, אשכנזים, סינים, מזרחיים, כושים, אינדיאנים
חילוני, אתאיסט, בודהיסט, דתי, יהודי, מוסלמי, נוצרי.
הפוליטיקה והצדדים: ימני, שמאלי. והמידה: קיצוני, מתון
בריאים,חולים.רוחניים,חומריים.עשירים,עניים.משכילים,בורים
כמעט אין סוף סיווגים ותיחומים.

כולנו כאן ביחד על פני האדמה
לומדים לתת ולקבל
מנסים לשרוד ומקווים לשמוח

כולנו מושפעים ומשפיעים אחד על השני .

ההבדל בצורה וגוון לא במהות הפנימית.

רקמה אנושית על פני הכדור
מארג אחד .
כולם כולנו שווים
ברצון לאהוב ובצורך שיאהבו אותנו

דוגמא

בכביש מרוחק ממקום ישוב, אחד נוסע
הכביש פתוח ורייק בשעות אחר הצהריים. פנצ'ר בגלגל
מגלה שהוא נטול ג'ק.
אין מכונית על הכביש. שומם
השמש שוקעת וחשכה מתחילה לצבוע את התמונה.
במרחק הוא רואה אור ואחר זמן הוא משתכנע שזה בית.
שמזלו שפר.. ובשמחת מוצא מוצא,
הולך אליו לבקש ג'ק

עוד הוא מתקדם, הוא מדמיין שמבקשים ממנו 100 שח
למה לשלם לו? על מה?
מה אי אפשר לעזור לבן אדם שנתקע?
אדם בצרה, לא מושיטים לו יד?
אני הייתי עוזר לו, הייתי מסיע אותו חזרה
עוזר לו להחליף גלגל.

בכלל למה מאה? מה חמישים לא מספיק?
מאיפה הוא מוציא את הסכום הזה?
מה הוא חושב שאני מליונר?
הוא לא מבין שנתקעתי בדרך מכאן לשם
שיש לי עניינים ומחכים לי ..

טוב. אין. נתקעתי אכלתי אותה! ואיזה אנשים..
לא בני אדם ממש..
אני מוכן לתת לחמדן הזה עשרים שח. לא שקל יותר.
גם זה לא מגיע לו.
תראה איזה חרא זה, מתעקש.. מתמקח..
ועוד מוציא אותי קמצן?!

לא מספיק, לא הציע לי קפה או כוס מיים?
ככה התייבשתי שעות על הכביש המחורבן הזה .
כביש מת. אף נפש חיה. אף מכונית. שעות.
עוד אחר כך הלכתי כמה קילומטרים,
איזה סוג בן אדם בוחר לו לגור בשממה כזו
בוודאי מיזנטרופ, שונא אדם.
לא מציע לי טרמפ. רק כסף רואה בעיניים
בצע כסף בשממה. ועוד מתמקח.. מנוול.
אין. אני לא נותן יותר מעשרה שח
מה לא מספיק לו? על מה? למה? מה הוא עשה?
מה כבר ביקשתי?

כשהוא מגיע אל הבית הוא דופק על הדלת
וכשהיא נפתחת, הוא צועק
קח את הג'ק שלך ודחוף אותו .. קמצן אתה בעצמך.

מביך.
התודעה מספרת לעצמה סיפורים, נסחפת אחר עצמה.
מאמינה שזו התמונה שוכחת שהיא יצרה אותה.

הכל תלוי בנו.

את התודעה יש לאמן. את ההקשבה יש לפתח.
את הכוחות לרסן ולכוון.