הקשבה נותנת לנו כוח


יש שכל חושב ושכל מקשיב.
בהשכל המקשיב, השכל החושב מרגיע.
כשהשכל החושב נרגע, השכל המקשיב שומע
גם דברים אחרים.
אין מלחמה ביניהם. זה להוסיף, לא להחליף.

יש משרוקית עם צליל שאתה לא שומע ובכל זאת
הכלב בא בריצה מקצה הפארק.
אתה יכול להכחיש את זה? לא.
להסביר את זה? לא ממש. רק תאורטית אבל אם נניח
אתה מזיז מחיצה באוזן ופתאום אתה בעצמך שומע
את השריקה, עכשיו אתה מבין את הקשר
בין הנשיפה שלך לריצה שלו אליך.
או בין השאיפה)

שמת לב כמה אהבה מפחידה? ו חופש?
לא מוזר? לא. זה לא אישי. זה מה שקורה במציאות
תסתכל סביב. אנחנו מפחדים להיות לבד.
מפחדים לאהוב. מפחדים להיות ביחד.
מפחדים להיפתח. לא מעיזים להתחבר.
מפחדים להיפרד. מפחדים להודות.
מפחדים לסלוח. מפחדים לאהוב את עצמנו.
זה לא אישי זה מה שקורה במציאות.

יש את השכל המקשיב ואת השכל החושב,
שהוא כדרך העולם הדואלי, מורכב משניים
חלק אחד מסתיר מקצועי, מעוצב ומנוסח לתפארת
וחלק אחר המגיב, מגיח או גולש בלי התראה
מוקדמת.
כשהחלק המסתיר לומד להגיד את עצמו,
הוא גם יכול להקשיב לשכל המגיב, לתת לו מקום,
עד שיתאיין.
לשכל המקשיב עצמו אין הפוך להשלים,
הוא כוח מעל הדואליות.

יחסים אנכיים הם משענת


אתה חוצה את שדה הצורה והזמן,
עובר בשער, מתחת לצבע פנה שמאלה
ממול, מעבר לקוצים ולזכרונות, תראה
את ההר. לכן אני מדברת על יחסים אנכיים,
אין ברירה בממלכת ההפכים, כשהיא יורדת
מהשחֿקים על הברכיים, זה פיק. לך תבין..
התמסרות, נאמנות, הן בינינו לבין עצמנו,
כך האינסופי פוגש את הסופי. היתי רוצה
שהביטחון יהיה צרוב בעצמות המבנה כמו
הנאמנות. לא כל דבר צריך לקבל גוף, תרגיע
מה שקורה במציאות לא קובע את הרגש.
הוא נובע מ ומוחזק ב אינסוף זה לא לחלשים.
קצרים קורים לפני שסובלים מספיק כדי לדעת
מה מרגישה אמת. להסכים למשהו גדול מאיתנו
זה להסכים למשהו לא ידוע, ברור שהרצף מאויים,
אנחנו צריכים אנך להישען עליו, אנך למרחב
שהוא בעצם מנעד שלומד לנגן את עצמו.
בין פסגה לתהום אנחנו נותנים לאינסוף לצייר איתנו
תנועות חיים. שרופים על הקצוות.תודה.
הכי חשובה אמת, ללא ספק. זאת משימה
להכיל את השוליים אחד של השני בלי לגלוש
מהטעם הטוב. המופלא לא אמור היה להחזיק
את היופי במציאות, אנחנו כאן לעשות מרכבה
מהסדקים. בוא נניח את זה לרגע, על הרצפה,
בזהירות, בוא תסתכל על זה מכאן, חשוב שנבין
שהקונקרטי לא יכול להיות, כמעט אף פעם,
כל התשובה. תודה על זה אור. תראה את היש.
אנחנו נותנים לזה גוף גם כשאנחנו רק מקשיבים.
אתה יכול להיות בשקט, אני לא מכאן,
אני לא הולכת לשום מקום

האומץ לרגש את החיים


הולכת סביב סביב בתוך הרגיל. לא מתעמתת, זה עיקרון מושכל,
הרגל נוח. מעדיפה לסגור תריס, לשנות נושא, לשתות כוס יין.
מיומנת בדילוגים, ב לא לדרוך על הקווים, די טובה בלדבר על,
להסתתר אחרי ניסוח, רק לא מעיזה להגיד מה את מרגישה.
ופתאום יום אחד את מתקשה להסביר לעצמך למה בעצם את מסתירה את עצמך?
או של מי החיים האלה לעזאזל?
כן, נכון, צריך קצת יותר מסדק בחומות ההגנה, אבל אחרי שהבנת שהן לא באמת
שומרות עליך מפני מה אחרים יגידו או יחשבו ומצד שני גם לא שומרות עליך
מפני הביקורת וצורות הביטוי הפוגעניות שנכנסות בך פנימה ומהדהדות,
השכל הזה כבר לא עושה בך הגיון.
את מתחילה להבין כי עדינות אינה חולשה. למה להסתיר או להרדים אותה?
מוצאת שהיא הרחבה של מנעד, שלך, של חווית החיים.
זה קורה בהדרגה לא בבת אחת, בכל אופן זאת מהפכה, להעיז
לעשות את התנועות שלך על פי מה שאת מרגישה
גם כשהתוצאה אינה בשליטתך.
להגיד, לגעת, לפגוש, ליפול, להיכשל, לקום, לשנות,
פתאום כל התנועות של להיות קוסמות לך יותר מלהתבייש, להאשים,
להסתיר עצמך ולחשוש שהאמת שלך תרחיק מישהו ממך.
(שיתרחק.
את מתאהבת בעצמך ובחיים, מצאת שלחיות זה להעיז,
ואת אוהבת.
מעדיפה חיים בצבעים וריגושים על פני חיים כבושים ומוחמצים.
אהבה היא המדידה שלך ואת מרשה לעצמך להיות מה שאת מרגישה
ולתת לקרובים לך לראות אותך וזה בסדר מי שהולך.
וזה בסדר להיפגע, זה חולף (ולא פעם מצליח לגדל בך כוחות)
בכל אופן זה לא הכיווץ שהיית, את חיה מתוך אומץ ועוצמה.
מסוגלת. לא מעוכה.

יש לנו חיים וצריך להעיז לחיות אותם. כנות היא יכולת מרגשת.
טוב ויפה להיפתח ולשתף, רק תבדקי קודם טוב טוב בפני מי (!)
האומץ לא נמדד במידת החשיפה, השינוי נעוץ בהסכמה
להרגיש מה שאת מרגישה ולהגיד מה את חושבת.

באהבה כלהחלקים משתתפים


אנחנו מחזקים את הגוף להכיל שמחה
מוזר אולי להגיד, לעצבות אנחנו רגילים.

מדהים מה אפשר לעשות עם כל החלקים האבודים שלנו.

משתפת באהבה מהידע והניסיון בשבילי החיים
על המזרון
ויש משתתפים לאהבה
מדהים מה אפשר לעשות עם כל החלקים שנמצאים.

מעבר למילים


התעוררות למה שקיים,
הלב נפקח
למה שתמיד היה קיים.
חופש הוא תנועה
שלא רודפת אחרי דבר
ולא בורחת מדבר.

מה שיפה באמת
שמרגישים אותה.

העור הדק שלנו.

כמה מילים על אהבה


אדם הולך בתוך מובן מאליו, הוא לא מסתכל בנוף אלא בדמותו שבמראה.
מולו משהו מדהים לחלוטין בתחפושת יומיומית, הוא לא מסוגל לראותו.
אנחנו מתהלכים על קורות וחבלי המציאות בו בזמן תשומת ליבנו קשובה
לתהליכים פנימיים שקורים בנו. מלווים צליל של מה שיכול היה להיות,
קצוות עלילה לא תמיד נקשרים, קולות רבים מתערבבים, קשה להפריד ביניהם,
אם היא מוגבלת בזמן או לצורה מסויימת היא צרה מלהכיל,
אני מתכוונת אם יש סוף מהתחלה מה הטעם?
אנשים רוטטים מחיים פנימיים קוראים לנו. אנחנו באים להיות.
השערים פתוחים. אהבה היא לא נחמה, היא מראה. דרכה אתה פוגש אותך.
היא שומעת את חילופי הדברים בין התודעה לאינסטינקטים שלך כמו שלה.
הכמיהה דחוקה בשוליים, לפעמים היא מציפה את הקול.
אל תנסה להחניק אותה זה יכבה אותך.
תמיד יש בנו חלק שיודע וחלק גדוליותר שלא.
אנחנו רוצים להשיג את כל המפתחות, לכל החדרים

אהבה, הקשבה ומה שביניהן


קולות קדומים פועמים בעומק הזמן
הזהיר. מה שיקרה ישכנע בעדינות
את המציאות. ההקשבה מתרגשת.
מאחרי הדלת שביל מוביל לחלום
עמוק יותר. סוסי פרא מחכים לאות.
אנחנו מתקרבים לדעת.
לא שאלנו את האהבה על קצב
הצעדים ואיך לנצח את הגלים ואם
אפשר לרקום ביחד את כל החלקים.
הרבה מתייחסים ברצינות
לצורות ולכתמים של המציאות,
יש שאלות שנוגעות בנו
יש נגיעות שהן תשובה בשבילנו.
שנים אנחנו לוקחים איתנו את הלב
לכל מקום עד שהבנו הוא זה שמוליך
אותנו. הוא הקול שלנו. אנחנו לא יודעים
מה צריך לעשות כדי להגיע לחוף מבטחים.
אנחנו מקשיבים

ביחד


ישבנו בבית קפה הומה, עשינו סדר בדברים
אחרכך התפננו להיפגש בעומקי מחשבה.
אחת, מצאנו באותיות משמעות מחדשת,
ב אהבה יש אב, כלומר היא מדייקת
ו ב אמת יש אם, כלומר היא מכילה
הפוך ממה שחשבנו, הרחיב לנו:
אנחנו מבקשים מאהבה שתכיל אותנו
כמו שאנחנו ומתאכזבים
או מכזבים אותנו..
אם האמת מכילה את ה״אמת״ של כל הצדדים
בעצם היא שמכילה אותנו כמו שאנחנו
ואהבה אוהבת מדייקת בלי חשש.
זה קורה. בערוצי הרגש נמצאת אמת עמוקה
מאיתנו. ביחד גדלים. אחד את השני מעיר.

אנושיות מבקשת זכירה עצמית


העבר יכול להזכיר מה עלול לקרות בעתיד.
הטריוויאליות של הרוע, היא שמפחידה.
השכיחות של הרוע, את ההווה היא מפחידה.
את האנושיות נזכור. לקחת אחריות.
אנחנו לא מה שקרה לנו אנחנו מה שאנחנו
בוחרים להיות.
.
.
.
פתק לעצמי: לכתוב כמה מילים איך יום השואה
מתחבר לתרגול שלנו