סוף הקיץ


לא יודעת לשים את האצבע מאיפה זה התחיל
עם הנזיר עם אגו של חזיר? הקטן שטיפס על עץ
חור גדול במכנסיו? הקטנה שהתבלבלה
והטעתה? המנווות מאילת שמועות בלתי נסבלות
הפיצה? מעיר הולדת חמה ורחוקה חצתה
שיירת מעיכות את המדבר? השכנה מימול?
הי כאן והולכת ומשחירה?
זה לא ממש חשוב. זה קרה.

זה הפך את התמונה. אצילות נאמדה כחולשה.
פתוח הפך סגור. אמת לכאב. שקר למציאות.
כל זמן שהיתי עסוקה בענייניי, היו שמילאו את הפערים
באינפורמציה שגויה. (׳לך תצא מזה עכשיו..
זה הפך את התמונה. קירבה הפכה לניתוק,
עדינות לתבוסה. ניצחון לכאוס. חיבה ל חוחא
הכי קרוב הכי פוגע. עולם מוזר חלמנו. לא יודעת
מאיפה התחיל אבל אש בשדה יבש
עם שמועות וריכולים אין מה לעשות. (צריך
מאוד להיזהר מלשון הרע.

חוסר תקשורת וחוסר הבנה אפשר להאיר ולהבהיר
אבל צריך להסכים להיפגש. ולהתעמת
זה מפחיד למות.
הייתי שם בעצמי קפואה, מבוהלת, מסתתרת,
שנים על גבי שנים. היום אני יודעת בוודאות, להגיד
את עצמנו, הכרחי לבריאות, לחברות, לעולם, לאנושיות.
ללטף את האגו אחד לשני זה לא מספיק. תסתכלו
סביב כלכך הרבה כאב וסבל מיותר אנחנו מביאים
לחיים.

לכל אחד מגיע לאהוב את עצמו ולמצוא את המילים
להגיד את עצמו. ולמצוא את מקומו.
הלכתי רחוק וחזרתי שמחה. באמת להיות
מי שאני רוצה להיות. מזמינה את כולנו להביט
פעם פעמיים ביום במראה ולמצוא בה
אהבה.

^לא יודעת איך זה יגמר אבל מקווה ש טוב
ש האמת תיוולד מהמייצרים. תצא לאור
תיהיה מציאות. ש אהבה תשרוד ותשרור בעולם.
אמן

אצילות הרוח מול מה שיש


כשאתה ישיר אתה לא גס רוח. אתה באמת
יוצא מהקווים המנומסים. אתה בהיר. Clear
אתה נוגע. פשוט. בלי כסות.
להסתיר, לכבוש, להעמיד פנים, זאת גסות.
ככל שאתה מסתיר אתה נעשה יותר אטום ועיוור,
אתה חושב שלא רואים אותך, שלא מרגישים
שאתה מסתיר. זאת יהירות,
גסות הרוח.
כשאתה מסתיר אתה כוחני, משתלט. על עצמך
ואנרגטית על מי שממולך. (הסיבות מובנות בילט אין

כשאתה גלוי אפשר להיפגש. להתעמת,
להפתח ולהתקרב. זאת
תנועה של חיים.
להיות.
להיפתח לרגשות שלך. למי שממולך.
מתחת לפחד שלנו מהחולשה יש בנו פחד
עמוק יותר, מהעוצמה שלנו, והיא באמת
יותר מפחידה. זאת
התמסרות.
האמת לא תמיד נעימה אבל היא אמת והיא
חיה ומשתנה. היא מחוברת לרוח, מקשיבה לדקויות.
באין הסתרה יש גילוי והתגלות. זאת
אצילות הרוח.

(עימות בריא, אחרי שמשילים את שכבת העלבויות,
הוא חוויה מזככת ומעצימה באמת. (מעבר למילים

הדרך הגבוהה מתגלה במפגש עם אחרים


שמחה שנפגשנו כשנפגשנו. אמרתי שאני
עמוסה רגשית. אמרת שאתה יודע להקשיב
ויהיה מגניב. לא היית צריך להתאמץ לשכנע
הרי רציתי הקלה. להגיד בקול, לשתף מישהו
אחר, רק שיקשיב, בלי שיתכופף מהמשקל,
בלי שיתכווץ בכאב, בלי אישור או אפילו דעה,
בלי להציע פיתרון או אפילו חמלה, רק להיות,
זאת הקלה גדולה. חבר.
דיבור גלוי עוזר לפתוח את הסתימה. להאיר חלקים,
לראות ממקום אחר. להניח את הדברים על הרצפה
נותן פרופורציות אחרות.
לשמוע אותי פשוט אומרת את הדברים בקול,
עוזר להחזיק את המורכבות.
כשהיא מוחזקת, היא משילה את המיותר,
מרגיעה את המתח, מראה כיוון, פותחת
חלון, מוצאת מפתח, משהו קורה, באופן טבעי.
עצמוני. המערכת תמיד שואפת לאיזון והרמוניה.
כשפתוח, זרימה פנימית ובינינו מזינה, מקלה, מטעינה.
שמחה שנפגשנו כשנפגשנו
הדרך הגבוהה מתגלה במפגש עם אחרים.

התנגדויות על הדרך


ב דרך רוחנית את עושה את הצעדים שלך בעצמך.
אין מטפל שיחזיק לך את היד, זאת הכוונה, ללמוד
לקחת אחריות. אם בטיפול מתעכבים על פרטי פרטים
של ההתנגדות שלנו, מחפשים לה את השורשים
בהיסטוריה האישית, ועוד השלכות והקשרים הגיוניים,
דרך הרוח מפשטים את הדברים.
זה לא יותר טוב או פחות, זה אחרת. וכל אחת מתאימה
למי שהיא מתאימה.
דרך הרוח מכוונת לצאת מתודעת הסבל לאהבה.
היא עובדת על המכלול שאנחנו, לרוב זה מתחיל
בקטן, כאב גב או חוסר שקט מביאים להתנסות,
ליבה של הדרך להגיע לאיחוד פנימי והיא נסמכת
על הגבלת תנודות התודעה.
כלומר אם דרך נפשית מוצאת עניין בפרטי הפרטים
האישיים של המקרה, דרך רוחנית מבהירה את העיקרון
ואת בעצמך, בקצב שלך, מתעמתת מול המקרים הפרטיים.
מקרה של התנגדות למשל, קודם כל עליך לזהות שזאת
התנגדות. הן ארוגות בנו כל כך בטבעיות, הן נראות ״אמת״
הן מוצקות ו׳מוצדקות׳. לזהות ולהפריד אותה
זה כבר מקום להשיג.
מול התנגדות לא מודעת, עזרה מבחוץ נחווית כאיום,
הכיווץ מתהדק, ההתנגדות עלולה להעמיק.
ברגע מסויים ורגיל, יש סדק ופתאום את קולטת:
זה לא החום בחדר, לא הקושי של התרגול, לא מי שנמצא
על המזרון לידך, לא מה או איך שהמורה אמרה, זאת את.
זה שלך. זה הרגל שלך. זאת תבנית.
בררת מחדל שלך.
במרחב שאת נמצאת עכשיו זוכרת שיוגה רואה במחשבות
והרגשות בעצם תנודות של התודעה הפרטית המזוהה,
שהשקט הוא המקור שלנו, אליו צריך לחזור
כדי להאיר את הקיום.
את צריכה להיות שם כדי לקלוט. לכן התרגול נסמך בעיקר
על נוכחות.
תעצרו רגע תחשבו איזה שחרור מבורך, כמה חופש לדעת
שהמחשבה הזאת היא שלי ולא של כל הסיבות שבעולם,
ככה הרבה יותר קל לפרום אותן, לא להאמין להן, הרי
הן בעצם הגורמות לסבל. זה לא איך הדברים כמו איך
אני מתייחסת אליהם.
התרחבות מתוך ההתנגדויות, הנשענות בעצם על נפרדות,
היא התחלה של ראיה צלולה המגלה ומכילה את המורכבות.
והיא מדהימה.
את לא יכולה להמשיך לבוא לתרגל ולהחזיק בהתנגדויות
שלך, את מפצלת את עצמך, פוערת בינך לבינך, אם את
ממשיכה להצדיק את ההתנגדות (זה אפילו לא את עצמך)
את תנשרי מהתרגול. הוא מוביל אותך להשלים עם עצמך.
לשם הוא שואף והוא חזק, הוא מראה צלולה ובהירה.

זה כלכך פשוט ולא קל בכלל. זה התרגול. לראות מה שלא
ראינו עד עכשיו. להפריד את המיותר ולחבר את העיקר.

כלכך נעים, מרגיע, ובטוח להיות צודקת. כלכך מטלטל,
מערער, מבהיל להסכים לוותר על הבלעדיות הזאת
אבל במהלך התרגול, לאט לאט זה מחלחל פנימה, דרך
הגוף והנשימה, בלי מילים אנחנו לומדים לפתוח ולשחרר.
כדי לרפא את המקומות המחזיקים, כדי להתרחב ולהתרומם.
במקום בו את עומדת, דורכת על ההתנגדויות שלך ומצדיקה,
זאת הזדמנות שלך לראות אותה ולוותר עליה. לא בשביל
מישהו אחר. לא כי מישהו אחר יותר ממך, בשבילך.
מתוך הבנה שהתנגדות היא סוג של מרידה ברגע.
בעצם היא ויכוח עם מה שיש עכשיו
וזה בעצם אחד המפתחות העיקריים, אם לא ה מפתח,
לריפוי הפצעים הפנימיים ובמציאות ולהתפתחות.
״האושר העילאי מושג דרך שביעות הרצון״ פטנג׳אלי 2.42

אין מקור כוח גדול יותר מאינטגרציה פנימית
לספק את האנרגיה לצעדי השלמה והתפתחות.
את לא יכולה להתקדם ביחד עם ההתנגדויות שלך
את צריכה לוותר עליהן, בעצם לוותר על הצורך בהן.
היופי בתהליך הרוחני המהותי שהוא קורה תוך כדי
הוא לא מסומן במילים. פתאום את מגלה שהתרחבת.
פתאום את מבינה שאת אחוזה פחות. שאת שמחה יותר.
מתנגדת פחות..

התרגול מורה על הדרך


התרגול הוא בית. הוא נותן מקום למכלול שאנחנו:
גוף, נפש ורוח.
בתוך החיים אנחנו נותנים לעצמנו זמן,
התרגול הוא מפגש עם ההווה.
נוכחים,
מקשיבים למורכבות שאנחנו:
גוף, נשימה, תחושות, מחשבות, גבולות ויכולות
בכוונה לחיבור ולהשלמה בין הפנים השונים.

התרגול מלווה את החיים,
משנה את הגישה כלפי כאב, קושי ושינויים.
תומך בעצמאות שלנו וביכולת שלנו להתמודד
בכל המישורים;
הוא מחלחל דרך ספקות והתנגדויות;
מפלס דרך הרגלים וחסימות;
בונה איזון ויציבות, מיומנות בתנועה ומסוגלות.

התרגול מרחיב את המקום שלנו
לקבל, להכיל, לעכל ולפעול.

זהו תהליך פיסי עוקף מלים, פותח את ההקשבה,
משחרר מתחים, מעורר חיוניות ומעניק חוסן
למערכות הפנימיות שלנו.
האימון משפר את הריכוז, הגמישות והסבלנות;
זוקף את הביטחון
ואת יכולת הביטוי.

התמקדות בגוף והקשבה לתחושות היא דרך ישירה
להכיר את עצמנו, את החלקים השונים המרכיבים
אותנו והיחסים ביניהם. 

על המזרן אנחנו עוזבים את הידע והמילים ופשוט
נמצאים:
מקשיבים לגוף ולתנועה, לתנוחות ולכיוונים,
לאדמה ולחלל, לתיאום ולנשימה. 

הכרת החלקים השונים, השלמה איתם וביניהם,
יוצרת מרחב פנימי עמיד לשינויי החיים.

התרגול מפנה מקום ומאפשר לשמחה להיות.

גישה רוחנית אינה עוסקת בתכנים של הנפש,
היא מצביעה מעבר להם,
מפתחת את היכולת לראות, לשמוע ולקבל את הדברים
כמו שהם;
היא מכלכלת ומכוונת את האנרגיה לצמיחה;
מחפשת את המהות הפנימית ואת החיבורים
מעבר לזמן ולשינויים.

התרגול הוא משענת ויכולת
לצמוח מהעבר להווה עשיר יותר.

אהבה היא הכל ויש גם טלטלה


כל פעם שאת נותנת לפחד לטלטל אותך
את מערערת את הביטחון במה שיש לך.
אל תימסרי לטלטלה. תרגישי אותה, תני לה
להיות ולחלוף. תתמסרי לחיים, אל תחזיקי ברעיון.
אל תציףי במילים
קבלי את היש כמו שהוא. זה מחליש את החסר.
כל רגע. כל מחשבה. כל פעם מחדש.
זאת בחירה
בין אהבה לפחד.
דקויות נמצאות להעצים לא להסתיר.
תגובות זה אנחנו.
התמסרות היא עניין מהותי
אינסופי
כמו אהבה
כמו כל מה שאין לו התחלה וסוף

^מה שמעבר לדעתנו מגדל אותנו.

אהבה היא הכל ויש גם מילים


הבדל בין אהבה ומאוהבות נמצא כאן בשפה.
באמת האהבה ממלאת הכל בלי מחיצות,
הפרדות, חלוקות, התפלפלויות, נוקדנויות,,
אהבה היא הכל. זה סוד גלוי. תלוי כמה אנחנו
מרגישים
היא מציפה, מעיפה, ממלאת, מחזקת, משמחת,
מלמדת, משנה, מחדשת, היא מקיימת
את הפוטנציאל.
נטישה, אחיזה, חשש מדחיה, תלות, קנאה,
כאב, הכל המצאות של תודעה מעוותת מפחד.
היום זה הפך אמת. (כלכך חיוור.) כלכך מסובך.
כל כך מכאיב. זה מה שנחשב.
ויש מלא אפשרויות לרפא או להצדיק
ומלא מילים לצטט או לנקד
את זה.
כמו לאהבה גם לפחד יש אינסוף פנים וצורות
רק להיפך. היא מחייה הוא מועך.
אהבה היא כוח אינסופי
והיא מכילה הכל, גם את הלא נעימים שלנו,
את הפחדים והחולשות, את חוסר הדיוק ואי הבנה.
לא משנה אם את מאוהבת או אוהבת
לצורך העניין, משנה אם את אוהבת
או שאת לא מרגישה
את חושבת.

זה הכל אהבה ויש גם חושך


כשאת מאוהבת את לא טועה. אהבה היא אור.
כמה שאת ביקורתית, שופטת, כועסת, חותכת,
סוגרת, צודקת, עכשיו, זאת מידת מרחק שבך
היא אפלה.
כשאת אוהבת את חיה. מרגישה. רואה את היופי.
מחוברת לכוונה. רוצה טוב. רואה טוב. זה אור.
זאת האמת.
ואז אנחנו נכנסים, כל אחד עם העניינים שלו
נעשים פלונטרים, חומות והסתרות, נעשה חנוק.
זאת לא אמת. זה מה שקרה.

תמונה שלמה


מה שקרה במציאות. התגובה הרגשית שלך
למה שקרה במציאות וההבנה שלך
איפה ואיך היית רוצה להיות.
תניחי את המורכבות הזאת מולך,
הסתכלי.
תסכימי לתגובה הרגשית שלך להיות
חלק מתמונת המציאות. אל תבקרי אותה,
אל תחסמי, אל תשתיקי. תני לה להיות.
את ההבנות שלך של מה צריך לקרות
ואיך את צריכה להיות, תניחי.
תסתכלי על התמונה השלמה:
משהו קרה, זה מעורר אותך רגשית
מכעיס, מעליב, פוגע,, ו את ביקורתית.
כלפי מה שקרה וכלפי עצמך, כלפי התגובה
הרגשית שלך שאת רוצה ״לתקן״ לשנות.
תניחי.
תסתכלי איך זה עובד לבד.

אם אֿת משתיקה את השופטת, הרגש יכול
להרגע, (כשמאומנים בכך הוא ממש נושר
ולא מותיר משקע), כשהרגש נרגע
את יכולה להסתכל על מה שקרה
כמו שזה.
אחרכך כבר תדעי מה לעשות.

בלי האשמה, מלחמה, כניעה,,
פשוט. מה שאת מרגישה עכשיו

לעמוד מול הדברים כמו שהם,
זה כוח שאין לו שיעור.

סיפור יוגי


עץ צמח על אדמתו של אחד, התפוחים נפלו בחלקתו
של השכן. הם לא הצליחו להחליט של מי התפוחים
ואיך לחלק אותם ביניהם.
יוגי, שהיה ידוע בחכמתו, עבר ליד אדמתם, ביקשו
ממנו למצוא פיתרון לבעייתם.
׳תעדיפו חלוקה על פי משפט האדם או דין שמיים
כלומר דין אלוהי׳? שאל אותם
׳על פי משפט אלוהי׳. קראו שניהם
׳מבטיחים שתסכימו לפסק הדין של המפשט הזה׳?
׳מבטיחים׳ קראו שניהם
החכם ערם ערמה ענקית של תפוחים בחלקה אחת
ובחלקה השניה הניח תפוח בודד וכמעט רקוב
׳הערמה הזאת בשבילך וזאת בשבילך׳ אמר הברהמין
בלי להביט כלל בשני האיכרים אחרכך נטל את מקלו
והמשיך בדרכו.

* אנשים מחפשים צדק.
לא אמת.

* להתרומם לקראת האלוהי והנשגב, לא לכופף ולהנמיך אותו
למידתנו.

* הכוונה לקבל את היש כמו שהוא.
זאת יכולת של עוצמה
בלי השוואות, קנאה, חמדנות, בלי להסתיר, לטשטש או ליפות.

שביעות רצון היא הבסיס לאושר עילאי אמר פטנג׳אלי