על הלימוד וההוראה והסוד


בסוף הסרט כתוביות רצות על המסך אנחנו עדיין יושבות
מחכות שהאולם יתרוקן, בפסטיבל סרטים דקומונטרים,
מה את רוצה להעביר לתלמידים שלך, היא שואלת.
היתי רוצה שיהיו מקשיבים יותר ממגיבים,
שיקחו את הגוף שלהם איתם לכל מקום
ושידעו לזהות ביקורת והתנגדות במבט שלהם, בשיחה הפנימית,
התשובה נשלפה החוצה כאילו חיכתה בפתח לשאלה,
ואת חושבת שזה עובר? איתי כבר 18 שנה שואלת,
לא בטוחה, מתפרץ ממני. אנחנו מחייכות, היא מרגישה שכן,
אני מגלה שאני בתסכול מקומי עם אחת שלא מצליחה להיפטר
מהקולות הנוקשים בפנים, אבל זה לא נגמר שם.
אני הולכת עם השאלה יומיים, היא עולה מידי פעם מגיעה לדייק
ולעדכן אותי, אני לא כאן בשביל תנוחה מסויימת, אני מעבירה כוונה,
כוח, מסר.
אני חוקרת ומבררת עם עצמי, לפני הכל ראיתי בבהירות ש
בין מה שמישהו מלמד למה שמישהו אחר לומד יש פער,
בלתי ניתן לגישור.
ידע אפשר להעביר אבל לימוד עצמי הוא תהליך פנימי מורכב,
נסתר ובלתי צפוי. לוקח זמן להבין תהליכים עדינים שנרקמים בזהירות
תוך התמודדות עם כאבים וגבולות, איפוק וריכוז, פתיחה ושחרור..
אז כן. מה שאני מבקשת להעביר עובר למי שבא כדי לקבל,
בזמן פנימי שלו, מחלחל, מרווח, פותח, מחבר, משקיט, מייצב..
נבנה לאט לאט. אנחנו באים לתרגל. בעיקר להיות. להקשיב.
זה הסוד. הדברים קורים.
מה בא קודם הטקסט המציאות הטקסט המציאות מים מלח מים
הכל כתוב והרשות נתונה מלח מים מלח

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.