עכשיו זה עכשיו זה עכשיו


את לא חושבת שאפשר בפנסיה להתחיל לתרגל
היא שואלת. בסוף השיעור יש נבטים של שיחות,
צימוקים של השראה. בוודאי. בתאוריה הכל אפשרי
אנחנו כאן מתרגלים ללמוד מניסיון והתבוננות,
לא דעתנות.
מה שבעצמי הצלחתי לראות ולהבין שאם עד הפנסיה
לא היגעת לגוף, יהיה לך יותר קשה להגיע אליו.
אם עד הפנסיה לא התרגלת לקרוא, להקשיב,
אחרי שהיגעת, עשית, הוכחת, נאבקת, נתת הכל לכולם,
לא בנית הרגל כזה, לתת לעצמך מקום. זמן.
בתוך החיים.
וזה לא בלתי אפשרי, ונכון במובן מסויים, אףפעם לא מאוחר,
אבל בחיים, בכל המישורים, מה שמגדלים צומח,
מה שמשקיעים בו, מתפתח. משיגים מניסיון ומיומנות.
במיוחד הרגלים ויחסים, מתפתחים עם סבלנות ונחישות.
העדפה כאן ברורה, חוויה עלפני חפצים, תארים ומושגים.
עם עצמך. החוויות לא צריכות להיות גדולות ומרעישות,
הן מהנות, מפתיעות, מחברות בינך לעצמך. מרחיבות.
ממלאות את תאי הזיכרון במשאבים חיוביים. בתוך החיים,
להתחבר לגוף ולנשימה, מעבר למחשבות. לעשות לעצמנו
זמן ומקום, זאת אהבת הקיום. למה לחכות?
come as you are

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.