זאת שאלה של מקום

בסוף היא השיעור פונה אלי עם שאלה.
יש טלפון מזמזם כל שיעור וזה מעצבן אותה.
האם היא צריכה להתגבר על התגובה שלה
או להגיד?
סוג השאלות שעושות לי נעים בפנים.
אנחנו מדברות באותה שפה.
זאת שאלה אינטימית בינה לבינה.
היא מבינה את הכיוונים של התרגול.
חיה אותם במציאות.
שאלה פתוחה, לא דעה נחרצת.
תשומת לב, מתוך מרחב.
מתכווננת לפני שמגיבה.
מה נכון? להתאפק? להגיד?

זאת שאלה של מקום.

יש את הצורך הנפשי להגיד את עצמנו.
צריך להשלים אותו.
צריך לרפא את הדיבור. לדעת להגיד
מה אנחנו צריכים ומה מפריע לנו.

ויש את הצורך הרוחני. התפתחותי.
לכוון את תשומת הלב שלנו לרצוננו.
להגביל מה נכנס אלינו,
לבחור מה מעסיק אותנו.
ובכלל
אנחנו לא פקחים של המציאות.
לא אמורים לחוות דעה
על כל מה ואיך שקורה בעולם.
אנחנו חלק ממנו.

התשובה בהתאם למקום,
איפה אנחנו עם עצמנו.
כמה מרחב פנימי יש לנו.
אותו אנחנו בונים
בשקט.

בשיחה, ממקום צר הרחבנו.
עברנו ממשהו מעצבן למעניין.
מסיפור לדבר מהותי.
מתגובה להסתכלות רחבה.

בשיעור הבא היא תשמע את הזמזום
ותחייך.

זאת שאלה של מקום.

2 תגובות בנושא “זאת שאלה של מקום”

  1. האם זאת לא התנועה של הקיום, החוצה, פנימה?
    ואז ככל שמתעדנים, עוצמת התנועה פוחתת? טווח התנועה מצטמצם? וכתוצאה מכך גם טווח התגובה?

    1. אני רואה את זה שאלה של מקום שאנחנו בונים לעצמנו בפנים. מרחב שקט מאפשר התבוננות והקשבה ומסוגלות להכיל את ההפכים של הקיום.
      ככל שמתפתחים, מתעדנים, ככל שמתעדנים, התנועה גדלה בטווח ובעוצמה.
      כוחות צמצום פועלים עלינו מכל הכיוונים. מולם אנחנו מתרגלים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.