החמצת הקיום

כובשים את עצמנו במילים וצורות. כובשים את החיות
בהרגלים ונוחות. כובשים את המרחק בין מי שאנחנו
למי שאנחנו ׳אמורים׳ להיות. #כמו כולם). כובשים את
הזמן ברעש ומאמצים. את הפגיעות, העדינות, הפשטות,
כובשים בידע ותחכום. בחוקי החברה כובשים את הפראי,
בעטיפות נימוס. כובשים הכל פנימה, רק שלא יראו.
#כבוי ומבויש) כובשים את הפחדים בקליפות אטימות.
כובשים פנימה את המחשבות השליליות, #לא מוחקים).
כובשים את החלומות בהכרחים. כובשים את הטבעי
באיסורים. כובשים את היללה #המשוועת להישמע).
כובשים את האמת. היא מביכה. מפחידה. מאיימת.
כובשים את האהבה בביקורת. את ההסכמה בהתנגדות.
את הביחד בשיפוטיות. כובשים את הקשה. לא מרפים).
כובשים את הכאב. לא מרפאים אותו. כובשים את הכעס.
לא משחררים אותו. מודדים מול המראה והמסך את התנועה,
כובשים אותה. כובשים את המיניות ואת מי שלא כובש אותה
גם. כובשים את הרגש כי הוא מטלטל ומתיש.
כובשים את המסלול החבוט, כי רק בו יש אישורים.
כובשים את הרצונות למידה חברתית. את היצירה למקצוע
מכניס. כובשים את המראה באופנות. את הביטוי האישי,
במושגים מקובלים. כובשים את קמטי הזמן ומבעי האישיות.
כובשים את הביקורת פנימה, עליה לא מוותרים.
כובשים אחד את השני ביחסים, #מלחמת כוחות). כובשים
את האמת לנוחיות המשתמש. כובשים את הכאב, התסכול
והקושי. לא חושבים על התוצאות, מחלות ואלימות.
כובשים את הגוף בעצלות או מאמצי יתר. אוכלים יותר מידי
אוכלים פחות מידי. אוכלים ג׳אנק-פוד. אוכלים כדי לברוח
מהרגשות. מחמיצים את הקיום. כובשים את האנושיות.
את השונה. המיוחד. האחר.
כובשים.
עד שבסוף כולם מרגישים זרים ולא שייכים.

די לכיבוש!

אשר הפך להרגל.

*תחשבי אלו מחשבות ורגשות את מסתירה מאחרי המילים
אני אוהבת אותו.

תגובה אחת בנושא “החמצת הקיום”

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.