22.11 עכשיו

קולאג׳ ראשון שלי אצל שרונה, נימפהיפה, תענוג צרוף.
לקרוע ולחבר, לגזור ולהדביק, מלאכת החיים.
מז׳ורנלים צבעוניים משומשים.
הלכתי לרגע מכאן, להינפש בחדרים אחרים.
לרענן את המשמעות.
מישהו החזיר אותי וטוב כי כבר הנצו בי גגועים.
תנועה טובה לנו וליחסים בין הדברים.
נעים להתפשט מהצורך להציג ולהראות,
חופש ממבטים ותגובות של אחרים.
נשימה עצמאית מטיבה עם החלקים הזנוחים.
בגדול, שווה לסגל תחושה של מסוגלות,
לבנות גשר גבוה, מתחת לכל הכאבים.
אנחנו מרגישים ומתרגשים ממעשים ומחשבות,
במידה שווה.
לטוב ולרע, הרגלים תוקעים אותנו.
אין מה לעשות, השאלות גדולות מהתשובות.
אני עצמי יותר מלאה בשקט מאשר במילים.
עכשיו מטפטף בחוץ, התרד נקלט באדנית
ומה שלומך? איך החיים? בקשר לחכמה
הצדיק אלוהים את החיוך ואני מצאתי ש
לפתוח נעים יותר
מלסגור

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.