תכלת שמיים

שיר האיר את הבוקר, פתח את התריסים של התשוקה והזיכרון, שמיים התרוממו על בהונות. לאורך היום היינו ועשינו, יצאנו וחזרנו. היתה שתיקה, היו גם דיבורים, באחד הרגעים, המרחב הפנימי התמתח לכל הכיוונים, שמעתי אנחה, רציתי להביא חיוך אבל הוא כבר היה שם. בצהריים ההבנה קיבלה צורה או כנפיים, לא יכולתי להחזיק בה עדיין, יותר נכון, הרגשתי שהיא מחכה לי. מחכה שהיא ואני לא נהייה שתיים. למדתי להקשיב. אפשר להתאמץ, להחזיק, לסתור, לנסות בכיוונים שונים, אני מעדיפה להיות ולתת לגלים לשטוף אותי ממני. ועוד יותר מאז שהבנתי שהם לא מתקיפים אותי, רק מקרבים אותי אל החוף. לוקח זמן לדברים להיות מוחשיים, להבנות לקבל גוף, לגדול אל מה שאנחנו יכולים להיות. נינוחות עם עצמך מנשימה נסיבות חיים חונקות. התרחבות מפסקת ידיים וקוראת להפתעות לבוא, היא מתחילה ממיצר. על הקיר של אחד החדרים ציירתי חלון, הוא היה פתוח אל היופי ולשמחת הקיום הפשוטה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.