מי היה מאמין

פעם הינו מלאים בו, אלוהים
הוא היה אב ואם, הוא היה אהוב הלב.
הוא היה חוף. עוגן ומפרש.
הוא הטעין והרגיע, כיוון והלהיב.
הוא היה הדרך. הוא היה אינסוף אהבה
בכל הפנים.
פעם הוא היה השקט.
ופעם השינוי.

ראינו שהוא תופס פחות מקום
ופתאום גילינו שהוא
איננו.

עכשיו היה ריק
והינו מלאים בו והוא בנו.
הריק היה מפחיד ומרגש.
הוא חיבק ועטף, הכיל ופירק.

המרחב שהתפזר, ביקש התארגנות אחרת
ופתאום מצאנו שהקיום עצמו
הוא חוף. עוגן ומפרש.
הוא אהבה אינסופית.
התמלאנו בו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.