קירבה והשתתפות

אנחנו מדברים על תחושת הישרדות, בקושי,
מצב של אלימות מתמשכת,
מלחמה ועוד מלחמה ועוד חרדה מהמלחמה
הבאה.
מקום שלא מאפשר התבוננות, הפנמה ועיבוד,
משחזר עצמו למוות.
חיינו נקשרים לאירועים שלא ניתן היה להתנגד להם
אבל גם לא להכיל אותם. טראומה. מזעזעת
את תשתיות הרגש, הנפש מתפצלת לאיים נפרדים,
לא מצליחה להתגבש לחוויה שלמה, אחת.
טראומה קוטעת את רצף הקיום
הזמן הנפשי מתבלבל.
ממעמקים נעלמים גלים חובטים, מכים את התודעה
בלי התראה. חודרים בהפתעה דרך הגוף.
הגיון לא תופש במחוגים שלהם.
מתקיפים באלימות את ההווה ונעלמים.
דריכות ואיום מחלחלים בסדקים,
פחד שותק מפצל את העולם.
האחר הופך להיות פוטנציאל פגיעה.
חשדנות ותחושת איום מזינות עצמן במעגל סגור,
זרע לאטימות ואכזריות כלפי חולשה וכאב של הזולת.

אנחנו זקוקים לזולת כדי ללמוד את עצמנו.
האחר נושא חלקים שלנו, שקשה לנו לקבל בעצמנו
מתוך פחד, בושה ותחושת אשמה.
הפכנו להיות אוסף אזורים נפשיים מוגדרים
כל אחד בתוך עצמו. כלוא בשיכחה עצמית
ומשליך על האחר את שלו.
ניתוק רגשי, אינה הדרך היחידה.

אם נפסיק לדחוק ולהסתיר, אם נפסיק
להתיש עצמנו בחיכוך בלתי פוסק,
ונתחיל להביט באומץ ובנחישות בעצמנו,
יפציע שחר חדש.

יוצאים מהשיתוק והאלם
מכוחה של תחושת שייכות והשתתפות
לחיים שאנחנו ראויים לחיותם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.